<h1>אבודרהם תפילת מנחה של שבת</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ולאחר שקורין מחזיר שליח צבור ספר תורה למקומו, ואומר קדיש עד לעילא. והטעם שאין שליח צבור רגיל לומר קדיש במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה, וכן במנחה בתעניות, מפני שאין אומרים קדיש אלא אם כן אומר שום דבר בתחילה, שכך נהגו לומר במנחה בכל יום בתחילה אשרי, ואחר כך עומד שליח צבור ואומר קדיש. ובכאן אם אומר קדיש אחר קריאת ספר תורה נמצא גומר תפילתו, וכשיורד לפני התיבה להתפלל ויאמר קדיש תחילה, נמצא שיאמר על חינם. ואם תאמר יעמדו צבור ויתפללו, היאך יתכן הדבר. לכך נהגו שלא לומר קדיש אחר קריאת ספר תורה בתיבה, עד שיחזיר התורה. ויעמוד ויאמר קדיש ויתפללו הצבור, שהוא כתפילה אחת הכל. אבל בשבת בשחרית וכן בימים טובים ובראשי חדשים ובתעניות בשחרית, כיון שאומר אשרי בתיבה לאחר שנכרך ספר תורה, אומר קדיש אחר קריאת ספר תורה לאלתר. וקדיש שחוזר ואומר קודם לתפילה אחר שהחזיר ספר תורה אומרו על אשרי, שהוא תפלה אחרת. ואם תאמר יאמר גם במנחה אשרי אחר שנכרך ספר תורה, ואחר כך יאמר קדיש קודם לתפילה לפני התיבה. ויש לומר שלא יתכן, שהרי כבר פתחו לפני התיבה באשרי כשנכנסו לבית הכנסת, והיאך יאמר אותו פעם אחרת, ועוד, כי לא נתקן לאומרו כי אם שלוש פעמים ביום. ויש מקומות שנוהגין לומר במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה מזמור שיר ליום השבת. ולפי זה היה יכול לומר קדיש אחר קריאת ספר תורה, והקדיש האחר היה בא על המזמור.
<h2>דף לא:</h2>
ומוציא ספר תורה, וקורין בו שלשה. עשרה פסוקים בפרשה הבאה, דתניא במגילה בפרק בני העיר במקום שפוסקים בו בשבת שחרית שם קורין במנחה, במקום שפוסקין במנחה שם קורין בשני, במקום שפוסקין שחרית בשני שם קורין בחמישי, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר במקום שפוסקין בשבת שם קורין במנחה בשני ובחמישי ובשבת הבא. וכן הלכה.
